האם אנחנו יכולים להיות בני חורין בימינו?

חג פסח מזמן לנו שאלות על החירות שלנו. האם אנחנו בני חורין באמת? האם בעידן המתקדם יש מישהו שיכול לומר שהוא לא משועבד למשהו? לנרקיסיזם שלו שמכריח אותו לקבל במה והכרה במי שהוא? לצורך שלו בתהילה?  באהבה חיצונית לו? ומה לגבי העבד שבו לתחרות? להשגה כלכלית שהפכה להיות יעד בפני עצמה ולא דרך להגשמת דברים אחרים? ומה לגבי הצורך בכיבושים רומנטיים בלי היכולת להתביית על מישהו או על מישהי אחת? הקידמה הביאה טוב לעולם, אך הרבתה אותו בבלבול שהפכה את כולם למשועבדים. משועבדים לכסף, לתהילה, לכיבוש, לאגו, ומרוב בלבול, אין ריגושים, יש עצבות, יש תחושת חלל וקושי למלא אותה כי ראינו הכול, חווינו הכול, דבר לא נוגע בנו עמוק מספיק, קרוב מספיק, ישירות מספיק. מה נוכל אל מול המציאות הקיימת לעשות כדי להתגבר על העבדות שכפינו על עצמנו אפילו שפרעה מזמן כבר לא בסביבה ולא מעביד אותנו בפרך?

כמנטור שמתי לעצמי מטרה לשחרר אנשים מהעבדות שלהם. הם לא תמיד מודעים לה, לא תמיד מבינים עד כמה היא מעכבת, עד כמה היא משתקת, עד כמה היא אוכלת בתוכם נדבכים רבים.

אני יודע שיש לכולנו תקופות של חללים שממשיכים להתרוקן, אך החוכמה היא להתבונן במה שמרוקן אותנו בלי להעצים אותו יותר ממה שהוא, לגאול את עצמנו מהגחמות, מהיצרים ששולטים בנו, לגאול את עצמנו מהרצון לשלוט בדברים שקשורים לאחרים, להפסיק להתעסק בעבר, באחרים, ולהתחיל להתעסק בנו ובמה שבתוכנו, במה שמעורר בנו פחד, ולגבור עליו. במה שמעורר בנו אהבה, ולהעצים אותה. לבחור בטוב, ולא בייסורים. לבחור לצמוח ולא לנבול. החיים כל כך קצרים כאן, ויש לנו יעד – לחיות אותם בהנאה. כן בהנאה, ולא בסבל.

מזכיר לי את הפגישה שהייתה לי עם אחד המנכ”לים של אחת החברות הגדולות. הוא סיפר לי על ההצלחות שלו, על מיליוני השקלים שהוא מצליח להרוויח. בהחלט הרשים אותי, אך בד בבד סיפר לי על הנשים הרבות שנכנסו לחייו לא בהכרח בזכות עצמו אלא בזכות הכסף שלו. אלו היו מילותיו: “אני יודע שאם לא היה לי כסף, לא היו לי גם נשים רבות. אני לא כזה דון ז’ואן, המראה שלי ממוצע, אני לא מתוחכם יותר מדי, לא כזה בחור מעניין. אולי אני מבין בכסף, אבל מעבר לזה אני לא בדיוק איש האשכולות הנכסף והמרתק, ובכל זאת, הספקתי להתמכר להנאה שבכך, להתמגנטות של נשים אלי, גם אם זה בזכות הכסף שלי, אני מתעלם מכך”.

“למה שלא תהיה הגבר הזה שמרוצה מעצמו? מרוצה מהכסף שיש לו, ובזכות הכסף תעצים את עצמך בידע, בהשכלה, ברכישת מיומנויות עם בנות המין השני שירצו אותך בזכותך ולא בזכות היכולת שלך לייצר כסף רב?”, הצעתי.

“אני לא יודע איך לעשות זאת. כשיש לך כל כך הרבה כסף, אתה מתמכר לתהילה המדומה שהוא גורם לה, לא חשוב שזה לא אמתי, שאני זוכה לאהדה ולא בזכות עצמי”, אמר.

“וטוב לך עם השעבוד הזה או שאתה רוצה לשנות?” שאלתי.

“בטח שאני רוצה לשנות. אני רוצה שהאישה שתהיה איתי תאהב אותי ולא את הכסף שלי”.

“מצוין. זו נקודת פתיחה מעולה”, וכך יצאתי אתו למסע של גילוי עצמי, מסע שחשף אותו לנקודות החיזוק שלה ולנקודות שצריך לחזק. מסע של שנה שלמה, שבסופו, הוא מצא את החירות האמתית, החירות להיות הוא עצמו למגנט אליו אנשים בזכות היותו חכם, עשיר מבפנים, עשיר בחלקו, מוקיר תודה וצומח תמיד להתעצם, לא רק כלכלית, אלא גם רוחנית ונפשית.

המהפך שלו הוא חלק קטן ממהפכים שבני אדם יכולים לעבור כשהם מבינים את מקור העבדות שלהם, מוכנים “לצאת ממצרים” כדי לגלות את הארץ המובטחת, הארץ היחידה שמבטיחה להם לצאת מעבדות לחורין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *