הוא הגיע אלי שוב אחרי שנתיים. בחור צעיר וחתיך, עוסק בנדל"ן, מצליחן, גר בווילה יפה, נוהג ברכב של האלפיון העליון...

הוא הגיע אלי שוב אחרי שנתיים. בחור צעיר וחתיך, עוסק בנדל”ן, מצליחן, גר בווילה יפה, נוהג ברכב של האלפיון העליון.
הוא ישב מולי וחייך בחולצה שחורה וצמודה, בגוף ספורטיבי ושרירי, אחד כזה שהרבה אנשים היו רוצים להיות.
“אתה כל כך אומלל שזה הזוי”, אמרתי לו, “עטוף בתפאורה מושלמת, הכל אצלך נראה כל כך מדויק, אבל בפנים אתה ממורמר, מתוסכל ובודד”.
הוא הביט בי, והדמעות הצטברו בעיניו, איימו לזלוג אט-אט.
“ואת כל זה אתה רואה במספרים?” הוא שאל.
“אף אחד לא יודע את זה”, הוא הוסיף, “אבל אני מתוסכל מהחיים שלי”.
“הייתי שם בעצמי במקומות האלה”, אמרתי לו, “התפאורה הייתה מדהימה, אבל הריקנות הפנימית כרסמה בתוכי. אני זוכר שלא ידעתי אז מה אעשה בחיי, רק ידעתי שבמקום שאני נמצא בו, אני לא מוכן להישאר אף לא לרגע, ולא משנה כמה הכל נראה טוב”.
“איך? איך עושים את זה?” הוא שאל, “אני לא מרוצה מכלום, רכב חדש אחרי שבועיים – כבר לא בא לי עליו, ריגושים בעבודה משעממים אותי מהר מאוד, בבית אני לא מרוצה מכלום, כל מה שמתרחש בחיי לא מספק אותי ויוצר אצלי תחושה של תסכול, של מרמור, גורם לי לעצב, לכעס, אפילו לדיכאון”, הוא אמר, והדמעות החלו לזלוג.
“הכול עניין של הסתכלות”, אמרתי לו, “אני רוצה שתביט סביבך ותזכור כמה שיותר פריטים לבנים”, ביקשתי. הוא הביט מסביב כמה שניות.
“תסתכל לי בעיניים”, אמרתי לו, “כמה פריטים שחורים אתה זוכר?”
“שחורים?” הוא שאל, “אמרת לבנים”.
“כן, כמה פריטים שחורים אתה זוכר? תסתכל לי רק בעיניים כשאתה עונה לי”.
“וואלה, לא זוכר שום דבר שחור”, הוא אמר תוך ניגוב הדמעות.
“באיזו צבע החולצה שלך?” שאלתי.
“איזה קטע, היא שחורה, ובכלל לא זכרתי”, אמר בחיוך.
“ככה זה בחיים, כאשר אתה שם פוקוס על מה אין לך בחייך, זה מה שגדל בשדה הראייה שלך, וזה מה שהופכת להיות מציאות חייך. היכן שאתה שם את הפוקוס, שם הופך להיות המרכז. שמת פוקוס על הלבן, ולכן לא זכרת שאתה לובש שחור. אם בן-אדם חוזר הביתה ושם פוקוס על מה היא לא בת זוגו, התוצאה תהיה מריבה מפני שהוא רואה שהיא לא מה שהוא רוצה, אבל אם בן-אדם חוזר הביתה ושם פוקוס על מהי כן בת זוגו, הוא יחבק אותה כי היא כן…”
הוא הביט בי במבט ממוקד, מרוכז, בולע את המילים בשקיקה.
“כל זמן שאתה שם פוקוס על מה אתה לא, אתה חווה תסכול ומרמור. תתמקד במה אתה כן, ותראה איזה עולם קסום ייגלה בפניך”.
“מה אתה כן?” שאלתי.
“אני לא יודע”, הוא ענה.
“תראה את הדפוס שלך, אני שואל אותך מה אתה כן, ואתה עונה לי “אני לא”, שמת לב כמה אתה שלילי?”
“מה אני יכול לעשות בשביל לשנות את זה?” הוא שאל.
“אתה חייב בתור התחלה לומר לעצמך מה אתה כן, להפסיק לבקר ולשפוט את כל מה שאתה עושה, לאהוב את עצמך באמת, הפסוק אומר “ואהבת לרעך כמוך” – רק אדם שאוהב את עצמו, יכול לאהוב אחרים. רק אדם שיודע מי הוא, יכול לאהוב את עצמו. העניין הוא שהרבה פעמים אנחנו מי שהסביבה שלנו רוצה שנהיה.
“מה אתה כן?” שאלתי שוב בקול רם יותר.
“אני יפה, אני מוצלח, אני חזק, אני חכם, אני יודע מה אני, אני יודע מי אני”, אמר את הדברים כשגופו הזדקף, ראשו התרומם, הכתפיים התיישרו, האנרגיות עלו.

הוא התחיל להבין שהוא חייב לאהוב את עצמו.
הוא החליט שלמרות כל מה שחושבים, הוא בוחר להיות מה שהוא רוצה להיות.
הוא נרשם לסדנה של “לגעת בחיים” והחליט שמהיום הוא שולט במחשבות ולא נותן למחשבות לשלוט בו.
הוא החליט שהוא מייצר את השינוי המיוחל.

הוא החליט שהוא בורא את סיפור חייו.
הוא יצא הביתה מחויך בלב, בהרגשה נכונה שכל מה שנעשה, בשבילו נעשה.
הוא הרגיש בפנים את ההוויה, את הכאן ועכשיו, את צלם האלוהות זורם בתוכו.

הוא יצא ממני וידע שהוא בורא לעצמו עולם הרבה יותר מושלם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *