אני משלם לו משכורת, שיגיד תודה שאני לארג’. מה בסך הכול ביקשתי? שיעשה את העבודה שלו? את העבודה שאני משלם לו תמורה בעדה? למה הוא יוצא לכל כך הרבה הפסקות? כמה פעמים, לכל הרוחות, הוא יוצא לעשן? ולמה כל יציאה מהמשרד למשימה סתמית הופכת לבילוי של שעות? עוד מעט הוא גם יבקש שיחה אישית כדי שאעלה לו את השכר…”
אלה ויותר מכך מחשבות ותהיות של כל בוס ממוצע. הרי הבוס מזמן שכח ש”רק” בשביל ללכת לדואר צריך להקדיש ארבע שעות של המתנה, שעמום ותסכול: “שרק” בשביל ללכת לבנק צריך להקדיש חמש שעות של בירוקרטיה; ש”רק” כדי להסדיר טסט לאוטו שלו צריך חצי יום של התמודדות עם הערות משונות במוסך; ש”רק ורק ורק” הופכים ליום עבודה מתיש עבור העובד. ועם על כל אלה הוא מוסיף טענות וביקורת, הסיכוי שהעובד לא יוציא אישור מחלה יום למחרת הוא אפסי.
בוס כזה ישב אצלי לפני מספר ימים. “אני בוס מצוין”, הוא אמר לי, אבל בכנות גמורה לא הבנתי אם הוא כל כך מצוין למה כל מזכירה בקושי מחזיקה אצלו חצי שנה.
במהלך הישיבה מולו נזכרתי בימים שאני עברתי לפני השינוי הגדול שעשיתי בחיי, בימים שבהם היה לי צורך בשליטה, קושי להאציל סמכויות, צורך בבדיקת איכות הביצוע כל חצי שעה, קושי לגלות שביעות רצון. לשמחתי, הימים האלה חלפו כי השינוי יצר תפיסה חדשה של הדברים.
“הכול מתחיל בשפה שאתה מדבר”, אמרתי לו.
“מה זאת אומרת?”, הוא שאל אותי.
“בוסים רבים נוקטים בגישה קשוחה או בדיבור שלילי כלפי העובדים שלהם במקום לאמץ צורת דיבור וגישה מכובדת. אם תפנים שהמילים יוצרות את מציאות חייך, את הרגשות שלך, את התחושות שלך, הכול ישתנה; אם תגדיר אירוע מסוים כאסון, אתה תייצר תגובה אסונית בהתאם, אך אם תגדיר אירוע מסוים כאתגר, תצליח לייצר תגובה מאתגרת בהתאם. תזכור כי שפת הדיבור תקבע כיצד תתמודד ותגיב למכשול ולכל מצב בחייך. כשאתה משמיץ חבר או עובד, אתה מעצים את השליליות לגביו גם במחשבותיך. כשאתה מתלונן על הדברים שלא פועלים כשורה בחייך, אתה מעצים את החוויה שלהם בשליליות.
הוא ישב מולי והקשיב למילותיי, הנהן בראשו קלות, יצק תוכן למשמעות כשסיפרתי לו כי באחת מהסדנאות שערכתי למנהלי בנק ידוע, הסברתי להם שכשהם אוהבים את העובד שלהם גם או הוא טועה, הם במחשבה יוצרים גישה חיובית כלפיו, אך אם הם לא אוהבים את העובד שלהם, גם אם הוא יהיה עובד מצטיין, הם תמיד ימצאו סיבה לא לאהוב אותו.
“אתה יודע”, הוא אמר לי, “אני מבין עכשיו את ההתנהלות הקלוקלת שלי ולמה אני תמיד מוצא את עצמי חסר שביעות רצון מהעובדים שלי, ואם אהיה כנה עם עצמי, הם נותנים את הנשמה. אני הוא זה שלא מרוצה, אני הוא זה שרוצה תמיד שישאפו גבוה יותר, מדויק יותר, הישגי יותר. לצערי, אני באמת לא יודע לומר מילים טובות לעובדים שלי. רוב הזמן אני פשוט ביקורתי ושיפוטי כלפיהם, ורף הציפיות שלי מהם גבוה מדי. אני מבין את מה שאתה אומר לי, ניר, ויודע שעלי לשנות את שפת הדיבור שלי כלפי העובדים שלי”.
בדקות שישב אצלי, המשכתי להעניק לו כלים להתנהלות חיובית מול עובדיו, כלים לשפת דיבור נכונה וליצירת הרמוניה במקום העבודה.
רגע לפני שהוא הלך, הוא אמר: “אתה יודע, ניר, איישם את הדיבור החיובי גם בבית. אני בטוח שזה ישפר אצלי גם את ההורות וגם את הזוגיות. הגעתי אליך סקפטי, אבל אני שמח שהגעתי כי עכשיו אני יוצא מהקליניקה שלך עם נקודת חשיבה חדשה ועם כוח לשפר את התנהלותי כבוס וכאדם”.
הוא חייך, ואני חייכתי גם. אדם נוסף לקראת שינוי מחשבה שתשנה את חייו…
