“מכשולים ניצבים בדרכנו לא כדי לעצור אותנו אלא כדי לקרוא לאומץ ולכוח שלנו להתעורר.” לא ידוע

אני רוצה לקחת אתכם למסע בעולם שלי. אתם לא מכירים את העולם שלי, יכול להיות שאתם עוברים ליד העולם שלי, אבל אף פעם לא הבנתם מה יש בתוך העולם הזה. אני חי ביקום מקביל אליכם, אני נראה כמוכם, אני צוחק כמוכם, אני נוסע לחו”ל כמוכם, אני מתלבש כמוכם, אני מתפרנס כמוכם, אבל אם הייתם יכולים להסתכל לתוכי, הייתם רואים שאני מורכב אחרת, שאני מרגיש אחרת, המחשבות שלי, הרצונות שלי הם אחרים. הכול מסתובב סביב הציר הזה שנקרא אוריה.

אוריה הבת שלי, ילדה אוטיסטית בתפקוד נמוך.

הסיפור שלי הוא לא סיפור עצוב . הסיפור שלי הוא סיפור מעצב.

פעם בעבר לא הבנתי את עוצמת האושר שטמונה בשיר ילדים פשוט. לא הבנתי את כוחה של מנגינה סתמית, עם הזמן השנאה נעלמה כאילו לא הייתה מעולם את מקומה תפס הפחד המשתק. הייתי הולך עם אוריה למקומות מבודדים, סיפרתי לעצמי סיפור על כמה שהיא אוהבת את השקט, לא הייתי אמיץ להודות שאני פחדתי מהרעש, מהסביבה, מהתגובה.

במקום שיש בו הכרת תודה הפחד נעלם. רגעים שמחלחלים לי אל תוך התודעה ומלמדים אותי שיעור על הדברים החשובים של החיים. החודשים עברו, ואני למדתי להתעמת עם הפחדים שלי, זה התחיל מקניון, ג’ימבורי, ואפילו בית מלון וחדר אוכל מלא אנשים.

אוריה שלי לימדה אותי להתמודד עם הפחדים שלי. אוריה היא שיעור של אהבה חמלה ויושרה, אני יושב ומביט בה שרה לה בשלווה, אני יושב ומביט בה נהנית מהרגע, שמחה ורגועה. הלמידה הגדולה ביותר של חיי היא היכולת לקבל את אוריה שלי.

להביט לאוטיזם עמוק בעיניים לא לשנוא, לא לפחד, ולא לברוח. הרגשתי את החיבור שלי, את היכולת לאהוב ולקבל את האוטיזם בדיוק כמו שהוא, לצאת למקומות מלאי קהל, מקומות פתוחים, עם רעש, אורות ובלגן. פחדתי ושנאתי את הספקטרום, והחיים לימדו אותי לאהוב. אני מזמין אתכם לבוא לשמוע ולקבל כלים מעשיים שיאפשרו לכם לקבל כל אדם בדיוק כמו שהוא ללא הצורך לשנות, להעיר, לשפוט או לבקר.

בואו לפתח את היכולת שלכם ליצור אהבת חינם.

“כל אדם הוא גאון. אבל אם תשפוט דג לפי היכולת שלו לטפס על עץ, הוא יעביר את כל חייו בהרגשה שהוא טיפש.” אלברט איינשטיין