כהורים, תפקידנו הוא לאפשר לילדים שלנו את כל מה שהיינו מייחלים בשבילנו ויותר. עם זאת לעיתים נראה שאנחנו עסוקים כל כך בלשמור עליהם ולהגן עליהם מפני סכנות היום יום והעולם שאנחנו שוכחים לאפשר להם לחקור, לבדוק, להתנסות, להבין אם הם יכולים בעצמם – בדיוק כמו שהיינו רוצים שיאפשרו לנו.

הפחד של “מה יקרה אם?” הוא המשתק העיקרי של חיינו, ולרוב גם מה שמניע אותנו בהתנהלות עם הילדים. אבל מספיק לכם מבט אחד בילדים שלכם כדי לדעת, שהם יכולים לעשות הכל אם רק תאפשרו להם להאמין ולעשות.

​אנחנו צריכים לשאול האם אנו מהווים דוגמא אישית? האם אנו נמנעים מן המקומות שהבטחנו לעצמנו שלעולם לא נגיע אליהם, כמו כעס, ענישה חמורה או הפגנת אכזבה? ומדוע אנו לא מצליחים לשנות מחשבה או התנהגות, גם אם אלו אינם מביאים לשינוי המיוחל?

​האם קרה שהרגשתם כעס או עצב על אמירה של אחד מילדכם וכמה פעמים הרגשתם שאתם חוזרים על אותם הדברים ומאיימים באותם האיומים ושום דבר בהתנהגות ילדכם לא משתנה? האם אתם זוכרים מקרים כאלו שהרגשתם אתם כלפי ההורים שלכם?

​תוך שאנחנו משתמשים באמונות היסוד שלנו על הצלחה, לימודים, עבודה, כסף, זוגיות ועוד, ובלי לשים לב, אנחנו מייצרים את הילדים שלנו בדמותנו, במקום לתת להם את החופש להתפתח בדמותם. היום כולם מדברים על הקניית הערכה עצמית לילדים. אך הערכה זה לא דבר שאפשר לתת, הערכה עצמית זה דבר שהם צריכים לבנות, לפתח ולהאמין בה.

​אני פה כדי לעזור לכם לגלות את הדרך שלכם. הדרך שבה תצליחו להבין מי הם ילדכם, מי אתם ביחס אליהם וכיצד ניתן לייצר יחסי הורים וילדים נכונים ובריאים, המבוססים על הקשבה ולמידה הדדית.